ואפי' הכחישו וכו' הן שאמר בפקדון נתתי לך או גזלת ממני או נפל ממני ואתה מצאתו בכל אלו שליש נאמן כ"כ הטור: והש"ך האריך לחלוק ודעתו בכל אופן אינו נאמן רק כשאומר שהוא עשהו שליש ע"ת. ומכ"ש בשטוען שנפל ממנו דאין השליש נאמן דכן הוא בתשובת הרא"ש ועיין בתומים דבררתי דאם אומר בפקדון אפילו פקדון מוחלט לכ"ע השליש נאמן וכן אם אומר גזלת ג"כ השליש נאמן דלא מחזיקינן בגנבא אבל אם אומר ממני נפל ואתה מצאתיו בזה בררתי אם הם בשני עיירות ואפי' בעיר א' אם לפי דברי השליש בענין השלישות ראוי היה למסרו בידו ולא ביד הבע"ד עצמו וא"כ לא שייך אי איתא לדידי' הוי יהיב לכ"ע שליש נאמן אבל אם הוא בעיר אחד ושייך ביה אי איתא וכו' זו תליה במ"ש בא"ע סי' קמ"א סעיף נ"ה שני דיעות אי הלכה כר"ה דס"ל בכה"ג בעל נאמן ואף כאן בע"ד נאמן או הלכה כר"ח השליש נאמן ואף כאן השליש נאמן ע"ש. ואם אמר השאלתיו לשליש אם הוא מדברים שאינם עשוי' להשאיל ולהשכיר אינו נאמן אבל בדברים העשוי' להשאיל אם אומר שאלתיו בע"ד נאמן ואם אמר לפקדון אף דיש עדים דראהו ול"ל מגו מ"מ נאמן שליש דהא הימנהו ואע"ג דיש לבע"ד מגו דהיה אומר בדרך שאלה נתתי כיון דהימנ' וא"כ מה מהני מגו ה"ל מגו במקום עדים:
אורים ותומים, אורים · סימן נ״ו, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.