אם הוא ברצון הלוה הא שלא ברצון הלוה אפילו מזמן השני אין רשאי לכתוב. וכן העלה הש"ך דלא כב"ח והא דקאמר מרצון הלוה יכולים לכתוב מזמן שני ולא קשה פשיטא דלו יהיה דכותבין שטר אחר מחדש אתי לאשמועינן דלא תימא דהוי כמחזא כשקרא דהא באותו זמן לא הלוה לו כלום וכמו שאמרו בשטר מאוחר דאין לכתוב לכתחילה משום מחזי כשקרא וקמ"ל דאינו דכיון דמצוה לכתוב אין כאן מחזי כשקרא:
אורים ותומים, אורים · סימן נ״ד, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.