אורים ותומים, אורים · סימן נ״א, ב׳

וא"י לומר פרעתי ברור דכוונת הש"ע כמ"ש הש"ך כי כתב הב"י להדיא בכ"מ דלענין זה הוי דין שטר דא"י לטעון פרעתי אבל לא לטרוף ממשעבדי הואיל ואין שניהם בכתב או שניהם בקנין והא דקמ"ל בזה אינו נאמן לומר פרעתי הא סבירא ליה לרמב"ם כמ"ש בס"ב דאפילו ע"א בכתב לבד א"י לומר פרעתי עיין מ"ש בס"ב מ"ש הש"ך ובתומים כתבתי דנ"מ בכתב בו דחייב לו דברים שאין עליו ש"ד וא"כ נאמן בע"א לומר פרעתי הואיל וליכא ש"ד ולא שייך משאיל"מ אבל בכה"ג דיש בצירוף ב' עדים א"נ לומר כלל בשום אופן ועיין עוד מ"ש בס"ב אבל בתומים העליתי דלדינא העיקר כסמ"ע דאין נאמן לומר פרעתי וטורף ממשעבדי והוי ס"ד דטורף משעבדי משום דלא שכיח דפרע ולא טענינן מילתא דלא שכיח ללקוחות אבל אם צווח וטוען פרעתי ה"א דנאמן ובפרט כי איתרע דחזינן דלקח מא' חתום ומהשני לא לקח ש"מ דנפרע בנתיים ולכך משך ידו להניח לחתום ומשום ע"א בכתב ליכא דכאן דגובה משעבדי א"כ ליכא ש"ד דה"ל שעבוד קרקעות ולא שייך משאי"ל וקמ"ל דא"נ בשום גוני דהרי כאן ב' עדים כמו שטר שחתום עליו ב' עדים וזהו נכון לדינא. וכתב הרמ"א בתשובה דלאו דוקא דהוא קנה מידו רק כשמעיד שראה הקנין עיין בתשובה סימן ק"י ואין נראה דמועיל לענין משעבדי רק לענין ב"ח אבל לא משעבדי וכן לענין פרעון כמבואר לעיל סי' ל"ט סעיף ה' ועיין ש"ך ס"ס מ"ו: