אורים ותומים, אורים · סימן מ״ט, ט׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

מאחר שלא הוחזקו כו' הסמ"ע פי' דקאי ארישא דאי הוחזקו שני יב"ש אין יכול להוציא מלוה שיאמר לא אני חייב כי אם השני אבל בסיפא אף דהוחזקו שני יב"ש מכל מקום לא יוכל לומר איני חייב לך כי אם לאחר דקי"ל הם מוציאין שטר חוב על אחרים והש"ך פי' דמיירי דאין השטר יוצא מן תחת יד המלוה ולכך בהוחזקו א"י להוציא רק בהרשאה כדלקמן ס"ז בהגה"ה ואפשר לומר בפשוטה דאי הוחזקו שני יב"ש והלוה מודה ואמר אני חייב ולא השני רק לא לך ואתה העלית שמך כשם האחר נאמן במגו דהיה אומר איני חייב כלל דהיה נאמן דהא בשני יב"ש אין מוציאין עליהם שטר ואם כן נאמן דאין חייב לזה ולא הוי מגו במקום חזקה אלימתא דאין זה אלים דסמכינן אאשה וקרוב ויכול להיות שטעו כהנ"ל ואם כן א"ש דקאי אסיפא וטובא קמ"ל דמהימן במגו ודוק:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.