צריך שיהיו רחוקים וכו' משום דעיקר המלוה תלוי בעדים וגם לא יקבלו הזמה סמ"ע והיינו להך דיעה דמכשיר בסעיף שאח"ז דייני קיום הקרובים לדייני מלוה וצ"ל אף על פי דממון נפקא ע"פ קרובים לית לן בה אם כן צ"ל הטעם דבזה פסול דהא ע"ז לא הביא המחבר שום מחלוקת משום דלא יקבלו הזמה אבל לדעת הר"ן דפוסל דייני קיום שלא יהיו קרובים לדייני מלוה משום דלא יהיה יוצא ממון ע"פ קרובים אף בזו הטעם כך והסמ"ע מילתא דפסיקא נקיט לכל הדיעות כמ"ש דבזה לית מחלוקת ובזה סר קושית הש"ך מעל הסמ"ע. אך נ"מ לב' דיעות אם העידו עדים עדות ע"פ לפני ב"ד ובגביות עדות דנין ב"ד אחר לפי טעם הראשון אף שב"ד השני קרובים לעדים מותרים לדון ולדעת השני אסור לדון דסוף כל סוף הרי ממון נפקי ע"פ קרובים ועיין ש"ך ס"ק נ"ג ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן מ״ו, ס״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.