דאי אמר וכו' דוקא אמר אבל אי לא טען לא טענינן לי' היינו דטוען להד"ם אבל אי טוען הוא או לקוח' פרעתי בלא"ה צריך לישבע ובפרט הבא ליפרע מלקוח' רק איירי דטוען להד"ם ואע"ג דבמוקדם אין נאמן להד"ם ומכ"ש לדעת מחבר הכא שאני דאם הוא מוקדם העדים פסולים וא"כ כל שטר נפסל וצ"ל דאיירי בטעות שאין מצוי לטעו' ועיין תומים שהארכתי ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן מ״ג, ל״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.