אם הביא ראי ואם הביא ע"א ה"ל כע"א מעיד שהוא פרוע וחייב לישבע אע"ג דלא טען אשתבע לי וכמו כן אם המלוה מביא ראי' שהיה מטבע יותר ממקום שתבעהו חייב לשלם ולא אמרינן דמחל לו לדעת הרמב"ם אך איני יודע אי יגבה ממשעבדי דכיון דלא מפורש בשטר הוי ליה כמלוה ע"פ העדאת העדים שהיה מטבע כבידה או נימא דסתמא דמילתא עדי שטר הוציאו קול מטבע שהלוהו באמת אף דלא נמצא מפורש בשטר וצ"ע. ואם כתב בו בניסן וקודם זמן פרעון נשתנה המטבע. עיין תומים דהולכין הכל אחר זמן הלואה ולא לאחר ז"פ ועיין מ"ש שם:
אורים ותומים, אורים · סימן מ״ב, מ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.