דלא כי"ח עיין תומים שהארכתי כי הריטב"א הוא החולק באמת אבל נדון של מהרי"ק דאחד דנתפשר עם בני עירו שיתנו לצדקה בשוה ולא לפי ממון ואח"כ נזדמן פדיון שבוי' ונסתפקו אי זה ג"כ נכלל בכלל הפשר וכתב מהרי"ק הואיל והלשון ספק יד בעל השטר על התחתונה וחייב לשלם לפי ממון עיין תומים שכתבתי דאף דקי"ל בשובר ידו על העליונה בכה"ג לא אמרינן ולדינא הנכון עם מהרי"ק ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן מ״ב, כ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.