שאני חייב כו' דעת רבים מפוסקים תוס' ורא"ש ורמב"ן ורשב"א חולקים בזה וס"ל כיון דאינו חייב והמלוה מודה דאינו חייב א"י להתחייב הן שאמר לו אתם עדים או שאמר לו חייב אני לך מנה בשטר מ"מ לא מתחייב עד שימסור לו שטר הן שטר בעדים חתומים או שטר בע"מ או בכת"י וחתום עליו ודלא כסמ"ע דס"ל באמר מנה בשטר אני חייב לך משתעבד לכ"ע וזהו אינו דלדעת הפוסקים הנ"ל גם זו לא מועיל עד שימסור שטר כמ"ש וכמ"ש הש"ך והסמ"ע כ' דהטור השמיט הך דינא באומר א"ע שאני חייב והוא אינו חייב משום דלס"ל כרמב"ם בזה ולא דק דבסי' סמ"ך הביאו הטור ולכן האמת דלרמב"ם בכל גווני חייב ולשיטת החולקים אינו מתחייב רק בשטר ולא זולתו וכבר תמה הסמ"ע על המחבר ורמ"א שלא זכר דעת החולקים הנ"ל והמה גדולים וכו' ופשיטא דיכול המוחזק לומר קי' לי' כוותי' וז"ל הואיל ומ"מ והר"ן כ' שדעת הרמב"ם בלישנא דגמ' סובל יותר ולכך הכריע כוותי':
אורים ותומים, אורים · סימן מ׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
