פרעתי כו' עיין תומים די"ל דוקא בטען הוא פרעתי אבל במת לא טענינן ליתמי למ"ד דלא טענינן ליתמי מילתא דלא שכיח עיין לקמן סי' ק"ח ע"ש. ולהלכה נרא' דאם הפס"ד בא ע"י הזמנה דהיינו ושלחו לו אינו נאמן כמ"ש הש"ך דכן נהגו אבל אי לא שלחו לו רק בא מעצמו יכול המוחזק לומר קים לי' כהך דיעה כיון דרמב"ם ומחבר מסייע:
אורים ותומים, אורים · סימן ל״ט, מ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.