אורים ותומים, אורים · סימן ל״ט, ד׳

אפילו לא נכתב כו' הסמ"ע בס"ק ב' וכן לקמן בסי' מ"ג ס"ק למ"ד הקשה דשם כתב מחבר ואם קנו ממנו אפי' לא נכתב אלא לזמן מרובה כשר ומשמע דדעתו כדעת הרא"ש דעכ"פ צריך שיהיה נכתב אלא דאין קפידא אפילו נכתב לאח"כ לזמן מרובה אבל אם לא נכתב כלל לא גביה דבטיל קלא וכאן כתב אפילו לא נכתב כלל והוא דעת החולקים אהרא"ש וסייעתו. ותי' דכאן מיירי דעדי קנין לפנינו וזוכרין זמן קנין ואומרי' שהוציאו תיכף הקול מבלי שכחה אבל בשאינם לפנינו בעינן דוקא שיהיה שטר עכ"פ נכתב לבסוף אבל אם לא נכתב כלל חיישינן שמא שכחו עדים להוציא קול. ועיין תומים מ"ש בזה כי הוא בעצמו כתב בדרישה שתי' זה דחוק. וגם בררתי בתומים מכמה ראי' שאין מקום לתי' זה. וגם בלא"ה אם אין עדי קנין מעידים בב"ד על הקנין רק עדים אחרים שראו הקנין אין גובין ממשעבדי דטענינן פרוע הוא כמש"ל סעיף ה' ולא מועיל הודאת הלוה בריעותה כזה ודאי חיישינן לקנוניא. ולכן העליתי שם דגם הרא"ש והטור ומכ"ש מחבר סבירא להו דאפילו לא נכתב כלל מועיל הקנין דכיון דכל רגע אילו בא המלוה ותבע שטרו היו נותנים לו אף המה מוציאין קול כאילו נכתב דכל רגע זימנא הוא והא דכתב לקמן אפילו נכתב אחר כך לזמן מרובה כשר רבותא קאמר לא מבעיא כשלא נכתב כלל פשיטא דאין כאן חשש מוקדם ומיחזי כשקרא דהם מעידים באותו זמן קנו מאתו אלא אפילו נכתב השטר בתשרי וכתבו בו ניסן ה"א הרי זה מוקדם והרי עדים כתבו שקר קמ"ל דמכל מקום כשר דהואיל והקול מניסן אמת כתבו ולק"מ והדין דין אמת דאפילו לא נכתב כלל מועיל הקנין לגבות ממשעבדי וכמ"ש הש"ך לקמן בסימן מ"ג דכן הסכמת רוב פוסקים: