להעיד עליו ולפוסלו היינו דצריכין להעיד אח"כ עדות מחדש ולא סגי במה שאמרו בשעת התביעה בב"ד רק צריכין להעיד עליו מחדש דהשתא אינם נוגעים כלל סמ"ע ואין להקשות הא מה שהבע"ד מעיד שנשבע לשקר הוא שנשבע הוא שלא לוה והוא היה מלוה לו א"כ עיקר העדות ההלואה ואז היה בע"ד נוגע דכל זמן שלא נשבע נוגע הוא ואין כאן תחילתו וסופו בכשרות. וצ"ל או דאז הוי בע"ד ואינו בגדר עדות כמ"ש הראב"ד או בנגיעה בממון לא בעינן תחילתו בכשרות ועיין לקמן סימן ל"ז:
אורים ותומים, אורים · סימן ל״ד, ס״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.