השונא לחבירו כו' דוקא בשונא שיש לומר מחמת שנאתו יעשה כן סמ"ע. ומקור הדין במרדכי לא נזכר השונא רק סתם המריב עם חבירו וא"ל אלך וכו' דהואיל דאמר כן בפני רבים לא שייך גזם ולא עביד ואפשר לומר הואיל ובדבר הזה יש חולקים וס"ל דוקא בהוחזק ועיין לקמן סימן שפ"ח דהביא הרמ"א דעת החולקים גם כן אפשר דהמחבר הוסיף מילת השונא דבהא ליכא מחלוקת ולכך לקמן סימן שפ"ח לא נזכר השונא וצ"ע כי במשמעות מהרי"ק סימן קנ"ו דהרמב"ם חולק הואיל ולא הביאו משמע דסבירא ליה דחולק אף בשונא ג"כ וכן משמע בתשובת מהרי"ו דאפילו בשונא יש חולקים וכן משמע תשובת רמ"א סימן י"ב ע"ש ולכך דין זה נ"ע ובמחלוקת שנויה אם לא בשונאים וחשודים מעיקרא פסק הרמ"א בתשובה הנ"ל דודאי אינם נאמנים לעדות ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן ל״ד, מ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.