השוכר כו' פי' דמודה כן דאי איכא עדים א"כ או הבע"ד או העדים חייבי' לשלם. ומיירי דשוכרן לאחר דאי לעצמו ומודה דשקרא היה מדיני אדם נמי חייב גמ':
אורים ותומים, אורים · סימן ל״ב, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.