אורים ותומים, אורים · סימן ל׳, כ״א

ואי הוברר הדבר וכו' כגון שמחולקים בב' ימים בחודש זה אומר בג' וזה אומר בה' או לאחר רובו של חודש והכל יודעים מקביעות החודש ולא שכיח דטעו ובתומים העליתי אפילו גבי פרעון אמרינן דלאחר רובו של חודש לא טעו ע"ש. והא דאמרינן לאחר רובו של חודש לא טעו היינו כשאומרים שראו העדות והמעשה לאחר רובו אבל אם ראו קודם רובו אף דזמן שהעידו עדות בב"ד היה לאחר רובו מ"מ אמרינן שהם טועים כי מאז היה הטעות קבוע בזכרם שביום פלוני היה נעשה המעשה ועכשיו אומרים בדדמי ועיין בשב יעקב כי חכם מופלא טעה בזה. ועיין תומים שבררתי אם הם אומרי' אחר זמנו של חודש באיזה יום של שבוע וכוונו השבוע אע"ג שיש הכחש' בזמן של חודש כשר עדותן בד"מ דאין צריך דו"ח אבל אם ראשון אמרו יום השבוע ואחר כך יום החודש והכחישו זה את זה עדותן בטלה דחזרו מעדותן של יום השבוע והוא שאמרו זה בתוך כ"ד באופן דמהני חזרה כדלעיל בסי' כ"ט עיין מ"ש בתומים באורך בישוב תשובת הרא"ש וכתב הסמ"ע אם הכחישו זה את זה בשעות גם כן עדותן בטלה דהוא מן ז' חקירות ועיין בתומים שהארכתי דאף דרמב"ם סבירא ליה דאין אדם טועה רק שעה אחת מכל מקום לא נ"מ לדינא ואפילו אחד אומר בתחלת שתים ואחד אומר בסוף שלש עדותן קיימת דאמרינן הטעות בשנים והמעשה היה בתחלת שלש וזה טעה לקמיה וזה אבתריה וכן לענין הזמה צריך לומר עמנו הייתם עד סוף שעה ה' דאולי גם עדים המזימים טעו בשעה ולא היו עמם רק עד סוף שעה ד' והמעשה נעשה תחלת ה' והוא העד טעה בשעה ע"ש ועוד העליתי דאחד אומר בשעה ראשונה והעדים אומרים אותו שעה וחצי עמי היה לדעת התו' דלא יוכל לומר דילמא נעשה אחר כך דשעה ראשונה ביום הוא קודם הנץ החמה ובין קודם הנץ לאחר הנץ לא טעה ולדעת הרמב"ם שעה ראשונה מתחיל אחר הנץ ע"ש ועיקר כדבריו אך זהו הכל להוציא אבל בעדי פרעון אפי' א' אומר בשתים וא' אומר בחמשה עדותן קיימת והממע"ה דאמרינן מ"ד שלשה סוף שלש ומ"ד ה' תחלת ה' וע"ש וכן אם אחד אומר שפרעו בחמש ואחד בשבע להרמב"ם דתלינן הטעות בשנים י"ל אולי היה בשית וטעו שניהם דבקרנייתא קאי והוא ספק הממע"ה ע"ש: