אורים ותומים, אורים · סימן ל׳, י״ט

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

תבעו שני מנים אבל בהודאה אחר הודאה וכן הודאה אחר הלואה אין צריך לתבוע ב' מנים דמנה חד שהלוה לו הודה עליו כמה פעמים וכן הודה לאחר הלואה. אבל בהלואה אחר הודאה דעת הסמ"ע גם כן דאיו צריך לתבוע שניהם דאמרינן שהודה לו על מנה שילוה לו אחר כך ועיין תומי' שכתבתי דלהלכה אין להוציא בזה מיד המוחזק ע"ש. ואם המלוה אמר הלויתי לו ב' מנים ואיני יודע אם בזמן אחד או זמנים מתחלפים גם כן כשר סמ"ע וה"ה אם לא טענו ברי כלל רק תבעו ע"פ עדים גם כן כשר דהרי אין מוכחש מפי תובע ועיין מש"ל ופשוט. וכתב הסמ"ע בשם מהרי"ק דעד אחד בהכחשה ויכול לברר עד אחד נאמן ופירש הספר מאירת עינים בו פי' דחוק והנכון כמה שכתב השפתי כהן והוא גמרא קידושין דף ס"ו בע"א אומר פלוני בעל מום ועד אחד מכחישו והראשון אומר פשוט בגדיך ויראה מום שלך הרי ראשון נאמן ועיין בתומים דפי' כעד אחד בדיני ממונות לחייב שבועה אבל לא כשני עדים והשפתי כהן רוצה לחלק בין איסור לממון ועיין מה שכתבתי בתומים דלענין חיוב שבועה ל"נ לחלק:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.