משלם ת"ש כו' הואיל בד"מ הלואה אחר הלואה מצטרף כמבואר בס"ו ולכך מצטרפין עד המעיד על ת' עם עד המעיד על ת"ק ויתחייב לשלם ת' וכן עד ה"ר עם עד ה"ש ויתחייב לשלם ר' ומנה של ש' הנשאר עם מנה של ת"ק הנשאר צרפן לאחד הרי כאן ת"ש שמחויב לשלם ועד שהעיד על ק' אין לו צירוף הרי הנתבע מחויב לישבע להכחיש העד ש"ד כ"כ טור ודייקו מיניה הא אילו היה עד ה"ק בצירוף לא היה זוקק לשבועה דרך משל א' אומר ק' וא' אומר ר' ובצירוף מוכרח לשלם ק' לא אמרינן דעל ק' הנשאר מהעדו' של ר' יכריחו לשבועה דאורייתא זהו לא אמרינן ועיין תומים כי טעמו צ"ע:
אורים ותומים, אורים · סימן ל׳, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.