אורים ותומים, אורים · סימן כ״ח, ט׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

אבל לא יוכל להשביען כו' פי' שיכריח אותן לומר בב"ד הרי אנו מקבלין באלה ושבועה שאין יודעים לך עדות או שיאמר הוא משביע אני אתכם אם תדעו עדות שתעידני והם יענו אמן וה"ה דא"י להטיל חרם בכה"ג סמ"ע ולשיטת הרמב"ן אני איני מבין מה ביקש בזה אם השביען שבועה שאם אתם יודעים עלי עדות שתעידו לי ואף דאין עונים אמן כלל ולא אומרים כלל אין אנו יודעים לך עדות חייבים בקרבן שבועת עדות כמ"ש הש"ך בס"ק ג' בשם הרמב"ן וא"כ מה איכפת לי' אם הם יאמרו שבועה או יענו אמן מיהו מדברי רש"י במשנה השביע עליהן ה' פעמים משמע דמספקא לן אי שמעו השבועה ולא ענו דבר אי הוה שתיקה כהודאה או לא וכ"כ הגהת הרא"ש בשם א"ז דמספקא לן אי הוה שתיקה כהודאה או לא וכן משמע מדברי תו' ד"ה משביע דף ל"א ע"ב כו' דלרבנן עכ"פ בעינן אמירת אמן או אין אנו יודעים לך עדות וכ"מ בכ"מ ע"ש וא"כ הוא ירצה להחמיר עליהם שיהיו עונים אמן או שיאמרו בפירוש שאין יודעים עדות כדי שיהיה עליהם חומר שבועה בודאי ולזה כתב הרשב"א שאין יכול לכוף אותם בכך ונכון הוא וכתב הסמ"ע וד"מ בשס ריב"ש סי' ק"ע שאם מעידים בדבר עבירה דהיינו על אחד שנחשד על עבירה ויש לחוש מפני פחד יכבשו עדותן נוהגים להשביע:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.