ואם העד ת"ח וכו' ולדעת הרמב"ם אם הבע"ד ת"ח וכתב הסמ"ע דהטור סבירא ליה כדברי שניהם ועיין מ"ש תומים וכתב רמ"א בתשובה סימן מ"ד דכמו שאין ת"ח בזמנינו לענין קנס ליטרא דדהבא ה"ה לענין זה להזכיר לעד ואם כי יש לפקפק דכאן נאמר בגמרא ואי צורבא מדרבנן שפיר דמי וכבר כתבתי לעיל לחלק בין זקן ובין צורבא מדרבנן מכל מקום כבר הורה הרמ"א ומי יחלוק עליו בלי ראיה מבוררת ועיין תומים שאפי' העד כאן והב"ד חוקרים אותו ואמר שלא נזכר כי אם מעצמו מכל מקום זולת ת"ח אסור והב"י גופי' נראה דחזר בו ע"ש ועוד כתבתי דאם הבעל דין שם דברים בפי בית דין או שליח בית דין להיות מזכיר להעד אף דהדברים נובעים מבטן בע"ד שרי דמכל מקום מזכירו אחר ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן כ״ח, ל״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
