ושהוא בזוי בעיני השוכרו כך הוא בגמרא דאמרינן לי' סהדא שקרא אאוגריה זילי והקשה הסמ"ע בס"ק ל"ו דהיינו מ"ש בושת המעיד בה בעה"ז ולכך הרמב"ם שכ' בושת כו' לא כתב הך בזוי בעיני שוכרו והטור שכתב בזוי וכו' לא כתב בושת בעה"ז ונראה דהמחבר סבירא ליה מה בכך דבזוי בעיני שוכרו אם השוכרים הם שפלים ונבזים כדרך אנשים השוכרים עדי שקר ומה נ"מ לו בכבודם ובקלונם וכי בשביל כך ימנע אלא כיון שבזוי בעינם הם יפרסמו קלונו בעיני כל ויגלו לבסוף נבלתו ויהיה לבוז לנכבדי עם כי ישמעו רשעתו אשר עשה וזהו הפי' בושת בעה"ז רק לא יאמין זאת כי מי יודע ששקר מעיד וע"ז אמרינן לו שהוא בזוי בעיני שוכרו ואם כן אף דאין נ"מ לו בקלון השוכרים מכל מקום יתוודע נבלתו ברבים ויהיה לו בושת בעיני כל וא"כ שניהם אמת ושניהם צריכים ומוכח מגמ' דכתובות פ' אילו נערות דאף דמאיימיו על עדות מכל מקום אין אומרין להם שאם יוזמו דיהיה חייבים לשלם או ללקות או ליהרג דעי"כ יהדרו בי' כדאמרינן שם ע"ז אין צריך התראה ואי האיום בכך אין לך התראה גדולה מזו וכן משמע בריטב"א שם בכתובות:
אורים ותומים, אורים · סימן כ״ח, כ״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.