שאין ב"ד מוציאין ממנו הסמ"ע נתן טעם משום דהוי מ"ע שמתן שכרה בצדה ואין ב"ד כופין והב"ח נתן טעם דיטעון אתן לענים אחרים ולאחר זמן ועיין תומים שהוכחתי דכל הנך טעמי לא קאי לדינא ועיין מ"ש די"ל דהוי אסמכתא ודעת הרי"ף דאף בצדקה לא מחייב ליתן כשיש אסמכתא ולכך הדבר נמסר ללב אם דעתו היה לאסמכתא או שודאי לא ילך ויתן צדקה ויד ב"ד מסולק הימנו כי מי יבחין תוכן לבבו ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן כ״ו, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.