אורים ותומים, אורים · סימן כ״ו, י׳

המקבל כו' אסור לדון וכו' דעת הסמ"ע בס"ק י"א וכן לעיל בסי' כ"ב ס"ק ט"ו דאם מבואר להדיא דהיה הקבלה לדין א"ה וא"א להסב כוונתו בפי' אחר מהני קנינו אם יש לו זכות יותר בדא"ה מן ד"י דא"כ לא הוי קנין דברים וגם תנאי בעלמא בלי קנין לא מהני דהוי לעבור על ד"ת ועיין תומים שכתבתי לפי גי' הב"י בבעה"ת כל זה ליתא ואין מועיל שום קנין בשום אופן רק אם אי אפשר לפרש לשונו רק שכיון לזכות בבי דינא א"ה ב"ד של ישראל פוסקים לו כך אבל ח"ו לייקר שם ע"ז. ולכן סתם כך הש"ע ואפילו לגרס' הטור בבעה"ת נראה לחלק בין התנה כן בשעת הלוא' אז חל קנין דלא ברי לן דהוי מתנה לעקור ד"ת דאולי יתרצה שכנגדו ליתן לו כפי זכותו בדא"ה ובין שהתנה כן באשר נפל מריבה דאז ודאי אסור ואין בכל תנאו ממש לבטל ד"ת ולכך סתם מתחלה דאפי' נתרצו שניהם לדון בדא"ה אסור וחייב נידוי ונכון הוא: