אורים ותומים, אורים · סימן כ״ה, ל׳

ואין הדין חוזר דהואיל דטעה בש"ה. ואם נחלקו בסברא וסוגיא דעלמא כאידך הוה ג"כ טועה בש"ה אבל אם מודה להשני הסברא והוא מומחה דיש בהודאתו ממש מיקרי טועה בד"מ ואם הורה ומת ואחר כך חידש השני הסברא אין להוציא ודאי ע"פ דאמרינן אולי חי היה מודה דיכול המוחזק לומר אולי אף דהיה חי היה חולק והוי ש"ה וקם דינא העליתי בתומים בישוב דברי הרא"ש. ואם חייב הזכאי ועדיין לא פרע ונתברר שטעה בש"ה נחלקו הרמ"ה והטור דעת הרמ"ה דאין להוציא הפרעון כיון דטעה והטור פסק הואיל וקם דינא צריך לפרוע והסמ"ע פסק כטור אך דעת הש"ך ושער אפרים להכריע כרמ"ה וכן העליתי בתומים אף כי עשיתי סמוכים לדברי הטור וישבתי דבריו כפי האפשרי ע"ש ואם הם ג' מומחים אפילו בזה"ז דליכא סמוכים וגם לא קבלוהו כתב הטור דקם דינא ופטורים מלשלם ועיין תומים שכתבתי מנליה לטור זה: