מסכימים מטעם אחד כו' הש"ך בי"ד פקפק על זה וע"ש ומ"ש שם מיהו העלה הש"ך גופי' דכי יש לפקפק לדייק מתוך ספרים ולומר שנלך בתר רוב דעת המחברים אבל אם חכמים ישבו במנין להתיר ולאסור ואמרו הרוב דעתם כאחד להתיר או להיפוך אין משגיחין אם אמרו מחד טעם או משני טעמים דסוף כל סוף הרי הרוב להתיר או לאסור וע"ש. ואם דעת אחד בתכלית הקצוות וכן השני להיפוך והשלישי אומר מילתא אמצעי הוי רוב דרך משל א' אומר מותר באכילה וא' אומר אסור בהנאה ואחד אומר אסור רק באכילה הלכה כוותי' דהוי רוב דשניהם אומרים דהוי מותר בהנאה דזה שמתיר לגמרי פשיטא דמסכים להתיר הנאה וכן יש שנים שאסרו באכילה דזה האוסר בהנאה פשיטא דאוסר באכילה. וכן משמע בהרי"ף בפרק א"ט שמעתיה דגלודה ועיין בהרא"ש ורשב"א ור"ן שם ומ"ש הרב ב"י בזה וכולם אומרים כנ"ל ועיין לקמן סי' ק"ג בסמ"ע ס"ק ה' ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן כ״ה, כ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
