כל דיין שדן כו' כתב הסמ"ע דקדק לכתוב דיין דהיינו שמורש' לדון שהוא יחיד מומחה או אינו מומחה וקבל עלייהו או ג' הדיוטות אפי' לא קבלוהו אבל הדיוט אחד או שנים שלא קבלוהו אין דינו דין כלל אפי' נסל רשות מר"ג אפילו לא טעו עכ"ל דזה הדין נאמר בהרי"ף בבבא החמישית דמצי לחזור בי' אפילו לא טעו ואם אי אפשר בחזרה שהלך למד"ה ודכוותי' חייב הוא לשלם מביתו אפילו לא נו"נ ביד ואי נו"נ ביד אע"ג דאיכא לאשתלם מהך בע"ד חייב הדיין לשלם לזה שהזיק והוא חוזר על בע"ד שזכה במעות שלא כדין. אבל הרז"ה בבבא רביעי' שלו כתב דחומרו קולו הואיל ואין ממש בדינו כלל אפי' נו"נ ביד פטור מלשלם דהבע"ד פשע שהניח לדיין כזה לישא וליתן בשלו ולא ה"ל לסמוך אדבריו כלל. ואם כפה לבע"ד ובע"כ נו"נ ביד הרי זה גזלן וחייב לשלם ולזה נר' שהסכים הרשב"א והש"ך הכריע בנו"נ ביד כהרי"ף ועיין תומים מ"ש בזה:
אורים ותומים, אורים · סימן כ״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.