אורים ותומים, אורים · סימן כ״ד, ז׳

רוצה שישמעו דבריו תחילה כו' ונתן טעם במרדכי דבזה יוכל להמתיק דבריו לב"ד ביותר ושומעין לתובע אם לא שהנתבע רוצה בלא"ה למכור נכסיו ובאשר הקול שהוא נתבע בב"ד חושבין שמוכרח למכור וזילי נכסים משא"כ בטוען תחילה חושבין כי הוא התובע. ולא זילי נכסיה מרדכי וסמ"ע. והש"ך בס"ק א' כתב הך נ"מ דאם יטעון הנתבע תחילה אם מודה במקצת לא יתחייב ש"ד דקדמה הודאה לתביעה מה שאין כן אם יתבענו התובע יתחייב ש"ד. והטעם דה"ל לפרוע מקצת שהודה אמנם אם זילי נכסיה אם היה מוכרח לפרוע מקודם אם כן אין נזקקין לתובע עכ"ל ודבריו דחוקים דמה אריא זילי' נכסיה ה"ה אם ההודאה הוא תוך זמנו וכדומה וגם אם לית ליה כלל דלא היה באפשרי לפרוע וגם מי יסגור פי הנתבע בבא לב"ד ויאמר תיכף אני חייב לפלוני כך ואם אינו כמערים (כמ"ש הש"ך דאיירי בהך גוונא) פשיטא דפטור מש"ד ומה נזקקין לתובע תחילה שייך פה מי יסגור פיו. ואם התובע אומר שיקבלו עדים שלו בראשונה והנתבע אומר שלו אם שני כתות עדים שוי' שאין חשש בשניהם שימותו או שילכו למד"ה בין כך או להיפוך שיש בשניהם חשש שימותו או ילכו למד"ה נזקקין לתובע ולא שייך כאן זילי נכסי כ"כ התו' בסנהדרין ואם בא' חשש ובשני אין חשש פשיטא דממהרין לגבות עדות במקום דאיכא חשש דיפסיד עדותו ופשוט כ"כ הב"ח: