אורים ותומים, אורים · סימן כ״ד, ה׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

שזילי נכסיה פי' אם אין לו מעות והקונים יודעים שצריך למכור נכסים לפרוע עי"כ דוחקים למכור בזול ואם אמת כדברי הנתבע שיש לו כנגדו ביד התובע אין צריך למכור כלל ולהוזיל נכסיו וכגון דא נזקקין לנתבע תחילה סמ"ע ורש"י פירש בבבא קמא עוד פי' שהנתבע תובעו במשכון ואם יחזיר לו התובע יכול למכרו ביוקר כי הזמן גורם אבל אם יחזירו לו לימים הרבה בין כך ילכו התגרים ולא יהיה יכול למכרו בכך נזקקין לנתבע חחילה אולי יתחייב התובע להחזיר משכונו וימלט מהפסד ולדינא שניהם אמת. וה"ה דעי"כ שיש קול כי הוא חייב אין נותנים לו אשה הגונה או אינם נושאים ונותנים עמו באמונה הוא ג"כ בכלל דלי נכסי כה"ג בשם הרש"ך. ונר' דה"ה דיש לחוש אולי בין כך יגבר יד זרוע רמה לילך בערכאו' במקום שאין יד ישראל תקיפה כ"כ ג"כ בכלל זילי נכסי והרי זה בכלל אשרו חמוץ כנ"ל בתומים. והא דנזקקין לנתבע בזילי נכסי היינו שאנו יודעים שיש לו עדים שיודעים בדבר הזה אבל אם אין אנו יודעים רק הוא טוען כן אפילו בזילי נכסי אין לו זמן יותר מל' יום כ"כ התו' וסמ"ע ס"ק ד' ופשוט. ועיין תומים ס"ק ג' מ"ש לחלק בין כאן לסי' ט"ז:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.