אורים ותומים, אורים · סימן כ״ב, כ״ג

לא יכול לחזור בו פי' אע"ג דהוא הפכה אדעתא דישבע גם הוא בנק"ח וא"כ הוא שנשבע בלי נק"ח צריך לחזור ולישבע בנק"ח מ"מ כיון שכבר נשבע מועיל על כל פנים שבועתו שאין הלה יוכל לחזור. בו מהיפוכו אבל באמת צריך הוא לחזור ולישבע. כן הוא דעת ב"י. והש"ך השיג דכיון דאין שבועה זו מועיל לו ליטול מחבירו עד שיחזור וישבע א"כ שבועה זו שכבר נשבע אינו מעלה ומוריד ויכול לחזור בו ויפה דיבר. אם לא שנאמר שרבינו ב"י צידד כיון דבלא"ה רוב דעת מחברים אפילו עדיין לא נשבע כיון שקיבל עליו בב"ד א"י לחזור ואם כן בנדון זו שכבר נשבע אם נימא דיכול לחזור יהיה הנתבע עכ"פ צריך לישבע ויהיה בממ"נ אחד בא לידי שבועת שוא ובאופן זה במקום שיש חלול השם ושבועת שוא בחד צד יש לסמוך אמחברים הנ"ל דסבירא להו דבקיבל על עצמו בב"ד א"י לחזור וישבע התובע שנית בנק"ח ודוחק: