אורים ותומים, אורים · סימן כ״ב, י״א

והוא שלא נודע שטעו. ואין להקשות הא דמחלקינן בחזרה לקודם ג"ד ולאחר ג"ד מה נ"מ בממ"נ אם טעו הא לעולם יכולים לחזור ואי לא טעו מהיכי תיתי יחזרו אפי' קודם ג"ד דמ"ש הם או ב"ד אחר הא לא טעו בדין וכתורה פסקו. תי' המרדכי דאם חוזר א"כ הב"ד כמאן דליתא א"כ יכול לחזור ולטעון טענה אחרת דטענה ראשונה הוי כטוען חוץ לב"ד. וכן ליתן לו זמן חדש כי זמן ראשון הוי הכל חוץ לב"ד מרדכי וסמ"ע. ויש עוד נ"מ דאם לא נודע שטעו וא"כ א"א חוזר קודם ג"ד א"י לטעון לב"ד הגדול איזול קודם שאשלם רק מחויב לשלם תחילה אבל אם חוזר קודם אינו משלם עד שיפסקו ב"ד אחר אם כדין הוא וכן אם פסקו בשודא דדיינא נמי נ"מ דב"ד אחר יש להם אומדן דעת אחר וכן טובא. ומרדכי איזה מיניהו נקט. ואם קבלו אותן לדין והם עשו פשרה הוי כמו שטעו ויכול לחזור אפילו לאחר ג"ד וצ"ל אפי' קנו מיני' דאי לא קנו מיני' מה אריא דקבלו לדין ועשו פשרה אפי' קבל לפשרה הא קיי"ל פשרה צריך קנין ובלי קנין לעולם חוזר. אלא דאיירי בקנין ומ"מ אדעת' דפשרה לא קנו מיני':