אורים ותומים, אורים · סימן י״ז, י״ד

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

מותר להיות דיין בדבר היינו כשמודיע להשני כבר הייתי שומע טענת חברך ומ"מ נתרצה לדון לפניו. אבל אם אין מודיע יכול חבירו לחזור ולומר אדעת' דהכי לא נתרצתי לדון לפניו וע"ש במהרי"ל דכתב דמקצת רבותיו החמירו בכך לקבל קנין על ריצוי דהוי כנאמנים עלי רועי בקר ע"ש ובזה"ז בעו"ה מקילי' בזה ובפרט בזה בורר לו א' והדין ודאי שייך אף בזבל"א דמ"ש וכ"כ בתשובת הראנ"ח הביאו כה"ג ע"ש דאף בזבל"א אסור לשמוע ואם שמע טענת בע"ד אחד וכתב עליו פסק ודעתו דעת רוב מחברים בתשובותיהם דפסול לדון באותו דין דנוגע לסתור דברי עצמו וצ"ל דהיינו אעפ"י שנתרצה חבירו לדון בפניו מ"מ הוי כפסול גמור וצריך קנין דאל"כ אפי' בשמיעה לבד יכול בע"ד לומר איני דן לפניך כמ"ש בשם מהרי"ל וסמ"ע. אבל אם בדין אחר דומה לזה פסק הדין או כתב דרך כלל על דין הלזה יש כך דעתו פשיטא דמותר לישב בדין אם בא מעשה דומה לזו לידו. דאל"כ פסלת כל החכמים יושבי על מדין וחכמים המחברים חבורי טהרה בפסקי דינים וזה פשוט והאריך בזה הכה"ג ע"ש:
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.