יודע בהם מי שכנגדו חייב להגיד ואעפ"י דקי"ל דאין החרם שנותנים להעיד חל אקרובי' ומכ"ש על בעל דבר עצמו. התם להעיד סתם ענין הדבר איך היה המעשה והענין והני לאו בני עדות נינהו ואין החרם חל משא"כ שיאמרו מי הם העדות שיודעים בדבר זה או איפוא מונח השטר שמברר הדבר בזו אין הבדל בין קרובים לרחוקים ואף הבע"ד בכלל כתי' השני בסמ"ע והוא הנכון וכ"כ הב"ח ע"ש באם הבע"ד אמר הא לך השטר רק נמחל הוא וכיוצא מטענות נאמן במגו דהיה כובשו ואעפ"י דהיה מוכרח ליתנו בכח החרם מ"מ לא אבד מגו שלו וזה מבואר בכמה דוכתי' וכ"נ מסמ"ע ס"ק י"ב ופשוט ועיין תומים מ"ש בזה:
אורים ותומים, אורים · סימן ט״ז, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.