אורים ותומים, אורים · סימן קמ״ו, י״ב

דהוי עדות מפי כתבם פי' וכתוב ע"פ ב' עדים ולא מפי כתבם וכמ"ש הטור בשם רש"י ורמב"ם בסימן כ"ח וכן פסק המחבר שם ודווקא בלשון העדנו יכולין לכתוב שהוא לשון שטר וכמ"ש הטור ומחבר סימן ס"א ס"י ובלשון השטר כ"ע מודים דמועיל עדותן משום ח"ה כמ"ש סימן ל"ט משא"כ כשכותב עדותן בכת"י ושלחו לבית דין דבזה פ' שם דל"מ וה"נ כשיכתוב בלשון שמענו ומ"מ לדברי הר"ת שכתב הטור בסימן כ"ח דכל העדים שאינם אילמים שולחין לכתחלה עדותן בכת"י לב"ד ס"ל ג"כ דרשאין לכתוב בלשון שמענו ואפשר דמ"ה סתם הטור וכתב שיכתוב המחאה ולא כתב באיזה לשון כיון דהביא לעיל דברי ר"ת באחרונה משמע דס"ל כן והמחבר דלא ס"ל וסת' כאן העתיק לשון הרמב"ם והגמרא סמ"ע ועיין תומים שכתבתי מלבד שדבריו דחוקים למאד אף גם כבר כתבתי לעיל סימן ל"ט דדין מחאה אין ענין לדינא דר"ת דהא אין כאן תורת שטר שיאמרו עליו כמי שנחקרה עדותן ואם אינם ראוים להגדה בשעת מעשה גם ר"ת מודה דהוי מפי כתבם וליתא לדברי הסמ"ע אך כתבתי טעם השמטתן של הטור ומחבר דברי הנ"י שהביא הרמ"א הוא דתוס' ורא"ש ס"ל דכל הטעם דאצ"ל כתבו דחכמים תקנו משום להציל עשוק ע"ש ונכון וגם כתבתי דגם רמ"א מודה דבדיעבד אם כתבו בלשון ונוסח אחר דמהני כדעת תוס' ורא"ש רק כתבו דמתחלה יותר ליכתוב כמ"ש הר"ן בשם נ"י אבל בדיעבד כשר בכל לשון ודלא כמהרי"ט חח"מ סימן ע"ט דדעתו דפסול בדיעבד ע"ש וז"א כי דעת התוס' ורא"ש דיהיה נכתוב באיזה לשון מהני והטור ומחבר השמיטו בשביל כך דעת הנ"י ופשוט גם העליתי מ"ש המהרי"ט הנ"ל דאם עבר ג"ש מה שאין יוכל למחות עוד אין העדים יכולים ליכתוב מחאה שנעשה בתוך ג"ש דבריו תמוהין ופשיטא דל"נ כן לדינא רק את זה נראה דאם איחרו ליכתוב עד שכבר תבע המערער לדין אז אין רשאים ליכתוב המחאה רק צריכים להגיד עדותן בב"ד וזה נכון וברור בלי פקפוק ע"ש: