אלא במה שאכל אינו ר"ל דהוחזק באותן אילנות שאכל ובקרקעותיה דכיון שאין מצטרפים בכה"ג ומאילן שאכל שנה זו לא אכל שנה האחרת במה יהיה לו חזקה אלא נ"ל דר"ל דאין לו חזקה כלל אלא בפירות דשמיט ואכל שנה שנה שעברה ולא יאכל הפירות אפי' לשנים הבאות סמ"ע וכתב הש"ך מלבד דפירושו דחוק הדין תמוה הא מבואר לקמן סימן קמ"ה דכל היכא דאין לו חזקה צריך להחזיק גם הפירות ופי' הוא וז"ל דר"ל לא הוחזק כו' אם אכל כדין חזקה ואתא לאשמעינן דאף שאכל י' במקום אחד ג"ש רצופים ואח"כ אכל גם האחרים לא הוי חזקה להשאר אלא מה שאכל ועיין תומים כי האמת עם הש"ך מ"ש על הסמ"ע אבל גם פירושו דחוק ואני העליתי לפענ"ד פי' מספיק והוא בסאה אחד לא הוציא שאר אילנות פירות רק אותן הג' שאכל מהן כל שנה ובשאר ב' סאין הוציא שאר אילנות ג"כ א"כ לב' סאים אין לו חזקה אבל לסאה ג' יש חזקה דהא בכל שנה אכל ג' אילנות מהסאה והנשארים לא הוציא פירות ונכון:
אורים ותומים, אורים · סימן קמ״א, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.