כופי' אותו ודן בעירו המחבר נקט לשון הרמב"ם דס"ל דבית וועד וב"ד הגדול חד הוא ולכך נמשך אחרי גמ' דסנהדרין דאמרינן דאין ביד הנתבע לומר נלך לבית וועד כי אם התובע מצי לטעון כן כמ"ש הש"ע להדיא. אבל תו' והרא"ש ס"ל לחלוק דבית וועד לא מצי נתבע לטעון נלך לבית וועד שהוא מקום אסיפת חכמים אבל לבית הדין הגדול אפילו הנתבע מצי לטעון כך. ועל זה רמז רמ"א בהגה לקמן וי"א דבטענת נלך לב"ד הגדול אין חילוק בין תובע לנתבע ע"ש סמ"ע ועיין בתומים מ"ש ליישב דברי הרמב"ם דלא תקשי' לי' מגמרא דב"ק והעליתי שאם התובע כבר החל דבריו בב"ד הגדול לכ"ע אף הנתבע מצי לילך לב"ד הגדול ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן י״ד, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.