ואם ל"ש חלוקה וכו' הש"ך האריך בזה דדעת הרב בהגה ומקורו בת"ה במקום דלא אפשר לחלק ועיין תומים דא"צ לזה אריכות או ראיה כי כך מפורש בת"ה אך מה שבדעתו ראיה ברורה דבפלוגתא דרבוותא ל"ש טעמא דהרא"ש דמי שידע בנפשו שהדין עמו ימסר נפשו עליו ע"ש דחיתי בתומים בראיות אבל מ"מ הדין דין אמת באינו יוכל להתברר ל"א כל דאלי' גבר וכן מבואר להדיא בגמרא וכ"כ הת"ה ונכון ואף כי תחילה עלה בדעתי דהרמב"ם ס"ל אפילו במקום דליכא לברורי כל דא"ג אך הדרני בי ונכון כמש"ל וזה ברור ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן קל״ט, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.