ב"ד מוחין בידו הטעם דדוקא באומר אלך ואלקט הפירות דהן עומדים ללקוט מהני ליה החזקה דאין אדם מעיז דאומרים שודאי לפירו' הניחו הבעל לירד בה באריסות או בשכירות משא"כ כשאומר אלך ואכרות אילן שאינו עומד לקצוץ בזה אמרי' דודאי שלא ברשות נחית ולקלקל לבעה"ב מ"ה מוחין בו ומניה נלמד דבאילן העומד לכרות אין מוחין בו כ"כ המרדכי סמ"ע והש"ך כתב דהראב"ד והרמב"ן ס"ל דלעולם אין ב"ד מוחין ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן קל״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.