וע"ל סימן קכ"ט ס"ח נראה דדימה למ"ש שם בהג' מי ששאל חפץ מחבירו כו' עד אע"פ שלגבי השואל הוי אסמכתא הערב חייב לשלם עכ"ל וגם שם כתב רמ"א לעיין מ"ש כאן ע"ש ונראה פשוט דאף מי שס"ל התם דהערב חייב יכול להיות שס"ל דבהני אסמכתא דמני הכא פטור וה"ט שאסמכתא דלשם אינו אלא כאסמכתא דסתם ערבות שנתערב בעד המעות לחוד בלי תנאי דמשועבד בו הערב בפשיטות משום דאגב דהימנוהו גמר ומקניה נפשיה ולא אתא שם אלא ללמדינו דאף ע"ג דגם לגבי השואל הוי אסמכתא והוא פטור והל"ל שהוא בכלל מ"ש דבכל מקום דפטור הלוה פטור ג"כ הערב קמ"ל אבל בהני אסמכתא אינן כאסמכתא דערבות דעלמא וכמש"ל סמ"ע ועיין תומים מ"ש באריכות:
אורים ותומים, אורים · סימן קל״א, כ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.