ופרע מאליו חוזר וגובה מהלוה כתב הסמ"ע דזהו דעת הראב"ד וכפי שפירש בדבריו המ"מ אבל הבעה"ת וטור לא פרשוהו הכי אלא דוקא כשא"ל ערבני דאז חייב אפילו פרעו מעצמו עד שלא ירד המלוה עם הלוה לדין וכן דעתו בפרישה וכן דעת הש"ך ולדבריהם יש להבין איך שם המחבר זכרון פי' הבעה"ת והטור אחרי הדלת מבלי להעלות תחת לשונו והלא דבר הוא ולכן העליתי בתומים דאפשר דפי' הבעה"ת והטור בדעת הראב"ד ופי' המ"מ בדעת הראב"ד בחדא שיטא קיימא וכל הפלפול כאן כמ"ש הסמ"ע אי פרע הלוה אח"כ ג"כ אם חייב לפרוע לערב ג"כ וא"כ י"ל בזו ס"ל לטור בכה"ג אם לא אמר ליה ערבני מה חיוב על הלוה להודיע ולשאול פי הערב אי פרע כיון שלא הרשהו להיות ערב משא"כ אם א"ל ערבני וא"כ עלי' דידיה מוטל לסברת הראב"ד לשאול פי ערב ואם לא עשהו כן הפסיד אנפשיה ולענין דינא דלא יהיה פורע חוב ש"ח שלא מדעתו מודה ג"כ הטור להמ"מ דשאני ערב וע"ש מילתא בטעמא והמ"מ מודה להטור דאם נעשה ערב מעצמו דאין חיוב על הלוה לשאול פיו והלוה פטור ולא פליגי כלל וזה נכון למעט מחלוקת בין ראשונים ועיין שם עוד מ"ש להליץ בעד הראב"ד לתרץ קושית גי"ת על הראב"ד ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן ק״ל, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.