כלום בטור איתא הטעם שלא הרשהו לפרוע אלא כשאינו פרוע עדיין ולא כשהוא פרוע ומדכתב שלא הרשהו משמע בהרשאתו תליא דאם היה רוצה לא היה מוכרח לפרוע דיכול לומר שמא כבר פרעך הלוה דבמלוה ע"פ איירי כמ"ש וזה קצת סתירה למ"ש הרמ"א סימן קכ"ט דהקבלן א"י לומר כן והכא קאי גם אקבלן מיהו בסמוך בס"ב מוכח דקאי אערב ולא אקבלן כ"כ הסמ"ע והש"ך ס"ק ג' כתב דתי' הסמ"ע אין מספיק ועיין תומים דהבאתי דלשיטת הסמ"ע בסי' קכ"ט סט"ו דה"ל להתנות ואיהו דאפסיד אנפשיה לק"מ וכן כתב הט"ז מ"מ כתבתי דקו' הסמ"ע קאי על הלשון הטור ולשיטתו יפה תי' אבל לדינא הסכמתי עם הש"ך דקבלן פטור מלשלם וכמש"ל:
אורים ותומים, אורים · סימן ק״ל, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.