אין כופין כו' הן ליתן בב"ד בכתב אפי' שכבר טען בע"פ ומכ"ש ליתן לבע"ד בכתב טענתו נ"י וסמ"ע. ואם נתרצו לכתוב טענת' ובע"ד אחד טוען נכתב טענתי וטענתך בכתב אחד למעט הוצאת שכר כתיבה והשני טוען נכתב לכל אחד טענותיו בפ"ע משום דלא ניחא לי שיהיו טענותי וזכותי מצוי' גבך דדמי עלי כארי' ארבא פליגי בזה בב"ב דף קס"ז ע"ב חכמים ורשב"ג ודעת רוב הפוסקים הרשב"א ורא"ש וכן נראה מדברי הרמב"ם דהלכה כת"ק. אבל העלו דהיינו דוקא מהך טעמא כדי למעט הוצאת הכתיבה אבל במקום דלא שייך כן כגון שהמעכב טוען אני אפסיד שכר כתיבה מכיסי וכדומה לכ"ע יכול למחות מבלי ליתן לחבירו טענתיו בכתב שלא ידמה לו חבירו כארי' ארבא. ועיין בתשוב' הרשב"א והרא"ש כלל ס"ח סי' כ' באריכ':
אורים ותומים, אורים · סימן י״ג, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.