ונפטר במגו כתב הסמ"ע דבתשובת מיימונית ביאר עוד טעם אחר והוא דלא גרע משליח שעשה בעדים והע"ש תמה על הרמ"א וכתב שאין נ"ל להורות כן דמלוה י"ל אין הערב בע"ד דידי עד שאתבענו ולא היה לך ליתן מעות להערב ואם וכו' נראה שסבר שהן דברי הרמ"א עצמו וז"א אלא העתיק כן מתשובת מיימונית והוא מילתא בטעמא וגם בשומרים מצינו בכ"מ דאם מסרו למי שהמנוה הרי הוא כמוהו עכ"ל והש"ך כתב דיפה השיג הע"ש דאין הענין שליח שעשה בעדים לכאן וכן המהרש"ל חולק אתשובת מיימונית ופסק דלא נפטר במה שפרע להערב וכן עיקר ע"ש בש"ך ועיין בתומים דאמת אין זה תשובת מיימונית רק תוס' בעלמא והעליתי דרמ"א מיירי בערב קבלן ימ"ש ערב שיגרא דלישנא הוא דבערב ודאי הדין עם הע"ש ומהרש"ל וש"ך וכן הסכים הט"ז עם הע"ש והביא ראיה לדינא אבל בערב קבלן העליתי דכולם מסכימים לדעת רמ"א אפילו הע"ש ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן קכ״ט, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.