אורים ותומים, אורים · סימן קכ״ח, ח׳

ופרע חובו מה שעשה וכו' כתב הב"י דמצי אמר ליה אם לא הייתי משלם לו היה הבית דין שולחים אלי לפרוע ממה שבידי מדר"נ ומכ"ש אם היה מעותיו בידו אם כן מה הזקתי לך כשנתתי לו מעצמי ודין זה מקורו במהרי"ו ועיין בתשובת מהר"ם לובלין סימן פ"ב שחולק בזה אמהרי"ו וכ' דדברי מהרי"ו צ"ע דמירושלמי שנתן טעם למפייסנא משמע דאפילו יש בידו ע"ש ועיין בש"ך סק"ח דכתב דדינא דמהרי"ו אמת ונכון דכן משמע בתוס' ופוסקים דעיקר טעמא הוא דהוי כמבריח ארי וכו' דאע"ג דא"ל פסידא אמדוה רבנן דעתיה דלשם מצוה קעביד ודעתו לפוטרו וא"כ כיון דשל חבירו בידו מסתמא אין דעתו לפוטרו ע"ש. שוב העלה הש"ך למש"ל סימן פ"ו ס"ב דשיעבוד דר"ן מדאורייתא הוא אפילו אית ליה נכסי רק דאין מוציאין בע"כ ואם רוצה לשלם מוציאין מדר"ן א"כ א"צ לכל זה ובלא"ה דין זה אמת ע"ש ועיין תומים מה שפלפלתי בזה ולכאורה משמע מתוס' כתובות וב"ק דלא כמהרי"ו דהקשו מכמה גמרא דאמרי' אם הציל איזה דבר של חבירו דצריך לשלם הא ה"ל כמבריח וכו' ותי' בדוחק וא"א כמהרי"ו לק"מ וא"צ לדוחקים והעליתי דמהרי"ו לא פליג על תוס' רק טעמא משום שיעבוד דר"ן ואע"ג דאית ליה נכסי וע"ש מה שחלקתי בו דיש חילוק בין דינא דמהרי"ו לכל קו' התוס' דלא שייך דינא דר"ן ע"ש מילתא בטעמא ועי"ל סימן ק"ה מ"ש באריכות ועיין בתשובת הרא"ש כלל ע"ו מ"ש בזה ועיין תומים: