בפרעון חובו כתב בתשובות מהר"ם אלשקר דווקא בכה"ג שחייב למי שהמחה אצלו או שנתן לו במתנה אבל אם אינו חייב לו ולא נתן לו אלא המחהו שיתן לו מעותיו כדי שיקנה לו סחורה א"צ ליתן לו ולא קנה מדין מעמד ג' ולא הוי אלא כשליח ע"ש והש"ך הסכים עמו ונתן טעם דאינו נקנה במ"ג אלא כשהממחה מסלק עצמו ממנו ומשתעבד לשני ולא נשאר זכות לראשון משא"כ הכא שיקנה בעדו סחורה ע"ש אבל לא הביא ראיה לדין זה ועיין תומים סק"ב שת"ל מצאתי ראיה ברורה לדין זה מש"ס ב"מ פ' א"נ ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן קכ״ו, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.