הנתבע א"י למנות מורשה כו' הטעם מבואר בטור כדי שלא תהא הדיינים שומעין טענת שקר מפי המתורגמן עכ"ל ור"ל הנתבע עצמו חזקה הוא דאין מעיז לטעון דבר שקר בפני מי שחייב לו והא ראיה שכופר הכל פטור מהתורה משום הך חזקה משא"כ כשיטעון ע"י שליח אבל תובע יוכל למנות מורשה וכו' ועוד דהתובע מקנה מעות למורשה שלו והרי הוא עומד במקומו ותי' האחרון של הסמ"ע הוא הנכון וכן הסכים הש"ך וכן הסכמתי בתומים וזה צ"ל ג"כ ברמב"ם ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן קכ״ד, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.