אלא עידית דיכול לומר למה הרחקת שעבודי ומכרת בינונית ללוקח שני ואיך אטרח ממך אגבה ומכ"ש דאם יש בידו רק זיבורית. אבל אם בידו עידית וזיבורית לא מבעיא אי המוכר ראשון חי דמצי לומר אי שתקת וכו' ואם לאו אחזיר שטר זיבורית למרא אלא אפילו מת דל"ל הכי מ"מ כמו שאלו היה ביד הלוה בעצמו דוחהו מעדית לזיבורית וה"ה הלוקח הבא מכחו סמ"ע והיש"ש חולק אהך דינא בנשאר בידו עידית לבד ודעתו דשמעון דוחהו ללוי ועיין תומים מ"ש בזה והעיקר כהרא"ש ואפי' לוקח שני לקח שלא באחריות וא"כ אם יטרוף ממנו לא יכול לחזור על הלוקח הראשון מ"מ טורף מעדית ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן קי״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.