וי"א דאין וכו' דהוא לא נחית אדעתא שישלם לו הב"ח רק אדעתא דמוכר דהוא ישלם לו שכך כותב לו בשעת מכירה שאם יטרפו הימנו שיהיה הוא משלם לו הוצאה והוא סביר וקיבל וגם משום תקנת ב"ח תקנהו ולכך בנמצא שדה גזולה צריך הנגזל לשלם ללוקח הוצאה דבזה לא תקנהו ולא שכיח כלל. ועיין תומים דהעיקר כהנך רבוותא וכן הכריע הש"ך ונכון הוא:
אורים ותומים, אורים · סימן קט״ו, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.