שניהם ואין אחד יכול להכריח לחבירו ליתן לו או לקבל הימנו מעות סמ"ע ואם החוב אינו כדי כל שדה ונשאר בו דבר מועט שאין שמו עליו דעת הרז"ה ג"כ דמחויב מלוה ליתן ללוקח דמים תמור חלקו הקטן והרמב"ן חולק והש"ך הכריע כרז"ה ונכון הוא:
אורים ותומים, אורים · סימן קט״ו, כ״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.