אין שומעין משום דהוי פסידא דלוה דהוא מקבל בכל חובו ואין יכול לחזור על הלוה בחובו משא"כ כשיקבלו הלוקח בשומא יחזור על הלוה ביתרון חובו ועיין תומים מ"ש בזה באריכות. ואם הלוה מת אף לוקח יכול לטעון כן כמו ביורש לעיל סימן ק"ט דהא אין מקום לחזור ומה פסידא ללוה יש אבל לפמ"ש בתומים דאיירי דמלוה נפרע בחובו ע"ש בלא"ה לא שייך כן ביורשים ועיין תומים שהארכתי בזה ועיין שם בהבדל בין דלוקח מצי לסלק למלוה בדמים מדינא אי מטעם עשיית ישר וטוב עיין שם כמה דברים נכונים:
אורים ותומים, אורים · סימן קי״ד, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.