שלא צוהו אבי וכו' ואם אומר שצוה אם השטר בידו דיכול לשורפו ולגונזו נאמן ואם לאו אינו נאמן ואפשר דבקטנותו הוא א"י לתובעו אבל מונח השטר עד שיגדיל ואז ה"ל כע"א מעיד על שטר שהוא פרוע ועיין תומים מ"ש בזה כי כל הדין צ"ע ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן ק״ח, כ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.