או שמת ת"ז וכו' דחזקה אין אדם פורע ת"ז והש"ך השיג ע"ז דהא יש לו מגו דנאנסו והך איבעיא לא אפשטא אי אמרינן מגו במקום חזקה כזו. ולכן דעתו דלכך לא מהימן משום דהוי מילתא דל"ש ולא טענין ליתמי הא אלו חי וטען כן נאמן אפילו בת"ז במגו וכן להך מ"ד דס"ל דטענין נאנסו ליתומים אף דהוי מילתא דל"ש ה"ה בת"ז טענין החזרתי במגו וע"ת שבררתי כדעת הטור ומחבר דל"א מגו כזו ולכ"ע לא טענינן ליתמי וגם אם הוא חי וטען כן אינו נאמן ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן ק״ח, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.